גני אגדת דשא בע"מ נ' טהר ברק ואח'

פסק דין

התובעת היא חברה בע"מ, שמפעילה גן ארועים, והנתבעים הם בני זוג שלטענת התובעת פנו אליה על מנת לערוך את חתונתם בגן הארועים של התובעת.

לטענת התובעת ביום 26.1.09 ערכו הנתבעים סיור בגן ובאולם ובסופו סיכמו עם נציגי התובעת את פרטי הארוע וחתמו על חוזה הזמנת ארוע לפיו ביקשו לערוך את חתונתם ביום 24.2.09.

לטענת התובעת, בהסכם פורטו סעיפים באשר לביטול ההזמנה. על פיו, ביטול ארוע שייעשה מ- 30 יום ועד 24 שעות לפני הארוע, יחייב את המזמין ב- 40% מערך ההזמנה.

התובעת טוענת כי סעיפים אלה הודגשו בפני הנתבעים והוסברו להם וכי הודגש בפניהם כי מאחר והארוע קרוב, פחות מחודש, על התובעת להערך לארוע וסעיפים אלה חשובים ביותר.

התובעת טוענת כי הנתבעים הודיעו מס' ימים לאחר מכן כי הם מבטלים את ההזמנה. וכי בין מועד הביטול לבין מועד הארוע המתוכן הפרידו רק 26 יום (סעיף 12 לתביעה). לטענת התובעת במועד הזה כבר החלה בהכנות לארוע לרבות העברת הזמנות לספקים ונותני שירותים וכי כבר במועד שיחת הטלפון עם הנתבע הובהר לו כי ביטול הארוע כרוך בתשלום של 40% מעלות הארוע.

חרף זאת עמד הנתבע על דעתו וביקש לבטל את ההסכם. לטענת התובעת על הנתבעים לשאת בתשלומי הפיצוי הנקוב בהסכם ולשלם לה 40% מעלותו הצפויה של הארוע, 16,000 ₪.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן וקיבלו רשות כזו.

בבקשה, שהיא כתב הגנתם, טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

לטענתם, ביקורם ביום 26.1.09 באולם ובגן הארועים, לא נועד אלא לברור ראשוני וגם בסוף הביקור עדיין נותרו מס' עניינים פתוחים שלנציגת התובעת לא היה מענה עבורם. כך למשל טענו הנתבעים כי היה על התובעת לברר אם היא יכולה לספק לנתבעים את הכשרות שדרשו וכן להערך כראוי להפרדה מוחלטת בין נשים לגברים על ידי מחיצות, וכל זאת משום היות הנתבעים שומרי מצוות.

לטענתם, הבטיחה נציגת התובעת לתת תשובה בעניינים האלה כבר למחרת, ועד למועד הזה, ציינה כי ייטיבו הנתבעים לעשות אם ישריינו את מועד הארוע ולצורך כך יחתמו על הסכם.

לטענת הנתבעים הם חתמו אפוא על המסמכים שצורפו לתביעה אך זאת אך ורק לצורך שריון המועד שבו חפצו לערוך את החתונה. בשל כך ובשל העובדה שלא דובר על הסכם מחייב, כפי שלטענתם נמסר להם, גם לא שילמו מקדמה על חשבון הארוע וגם לא נסגר התפריט לארוע ודברים נוספים.

לטענת הנתבעים כבר ביום 28.1.09, בשעות הבוקר הודיעו לנציגת התובעת כי הם אינם מעוניינים לערוך את חתונתם אצל התובעת וזו מסרה להם, לטענתם, כי הודעתם מבטלת את הזמנת המועד שנעשתה מולה וכי הנתבעים יכולים לראות עצמם פטורים מכל התחייבות לתובעת.

לתדהמתם מספר ימים לפני הארוע פנו אליהם מהתובעת וטענו כי עדיין לא ציינו אילו מנות הם מבקשים להזמין ואז התברר להם כי התובעת סבורה שההסכם שנחתם על ידם עדיין בתוקף וכי על פיו עליהם לשלם 40% משווי ההזמנה אם לא יתחתנו אצל התובעת במועד שנקבע בהסכם.

או אז, ועל פי ייעוץ שקיבלו, הוציאו בכתב ביטול, ביום 17.2.09.

היום נשמעו הראיות.

התובעת, חרף העובדה, שההסכם עליו חתומים הנתבעים נחתם מול נציגת התובעת, הגב' עופרה, וחרף העובדה שעניין זה נטען מפורשות על ידי הנתבעים, הן בבקשת הרשות להתגונן והן במהלך חקירתם הנגדית בדיון שהיה בפני כב' הרשמת, בחרה שלא להביא את עופרה כעדה מטעמה ובחרה להביא כעד מטעמה את מנהלה, מר אייפנברג דב, שעדותו לגבי השיחות שבין הנתבעים לנציגת התובעת היתה עדות שמיעה לכל דבר ועניין.

בהעדר הסבר מניח את הדעת להעדרה של נציגת התובעת, הגב' עפרה, ולכך שזו לא הובאה להעיד מטעם התובעת, יש במחדלה של התובעת משום חיזוק לגירסת הנתבעים וההלכות בעניין זה ידועות.

לא רק שמחדלה של התובעת, מלהביא את עופרה להעיד מטעמה, מחזק את גירסת הנתבעים, גירסת הנתבעים נתמכת גם בעניינים נוספים.

כך מתברר כי התובעת לא קיבלה מקדמה מהנתבעים בעת שאלה חתמו על המסמכים שצורפו לתביעה ואף לא הציגה כל ראיה לכך שדרשה מהנתבעים לשלם מקדמה כזו. זאת, חרף העובדה שעל פי ההסכם, שהתובעת מבקשת לסמוך על כל תג ותג שבו, על המזמין לשלם מקדמה של 30% מערך ההזמנה כבר במעמד חתימת ההסכם.